חנוכה שמח לכולנו וראש חודש טבת שמח לנשים שבינינו!
לכבוד נר שמיני של חנוכה, בהתרגשות גדולה (ולחלקנו בהפתעה) אנו חוגגות את עיד אל בנת וזוכות לפאר את העוצמה הנשית, הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות (כי כמה אפשר לשמוע שאשה לאשה חתולה?)
זה מסוג המסורות, שאני כיוצאת ברה"מ שמחה מאוד לאמץ מאחיותיי בנות קהילות צפון אפריקה ומאחלת לעצמי להיות מוקפת נשים מעוררת השראה ואהבה. אני מדמיינת לי את הצפייה של הנשים בתוניס, במרוקו, בלוס או בסלוניקי מצפות ליום בו יוכלו סוף כל סוף להניח את משא היום יום, ללבוש את מיטב שמלותיהן ולצאת לחגוג את נשיותן בפתיחות אינסוף. נשים, נערות וקשישות כולן יחד עם כוס יין ועוגת דבש חוגגות את החיים, לומדות, רוקדות, שרות ומפרגנות האחת לשנייה מכל הלב.
מסתבר שנשים נהגו להמנע "ממטלות קשות" גם ביתר ראשי החודש במהלך השנה. אחת הסברות שמצאה חן בעיני במיוחד היא סנכרון הווסת הנשית עם מחזור הירח, החיבור הטבעי שהיה לכולנו אחת עם השנייה וכל אחת מאתנו עם הטבע. קשר שהלך והתרופף עם השנים אבל גם הולך ונלמד מחדש בימינו.
ביום זה נהוג להזכיר כמה גיבורות הקשורות לחנוכה. על חלקן לא לומדים בדרך כלל בגן או בבית הספר. ועל אחרות דווקא לומדים דרך גבורתם והקרבתן על אידיאל האשה היהודית. כולן נשים מעוררות השראה ואמיצות שיכולות ללמד אותנו דרך סיפוריהן על מעמדן וגורלן של נשים בעולם של גברים אבל גם על כוחן ועל יכולתן לשנות ולהשפיע.
הנה כמה נשים לספר במעגל הנשים שלנו הערב
(חנה) בת מתיתיהו
לפי אחת המסורות, את מרד המכבים החלה בכלל אשה אמיצה בשם חנה, אחותם של שלל הגברברים שכבר קיבלו את הפרסום שלהם. לפי המדרש*, כחלק ממסכת ההתעללות של היוונים ביהודים הוטלה גזרה אכזרית ביותר - זכות הלילה הראשון - לפי "זכות" זו, כל אשה בליל כלולותיה תיאנס על ידי הפקיד המלכותי בטרם תמסר לבעלה. אחרי שלוש שנים בהן כנראה נמנעות נשים עבריות מלהנשא, מגיע ליל חתונתה של בת מתיתיהו. המעמד מרגש וחגיגי ועיני כל העם נשואות אליה. לפתע נעמדה חנה מול כולם, קרעה את שמלתה ונותרה עירומה מול ההמון ההמום ואחיה הזועמים.
בעוד אחיה מתכננים איך לחסל את הבושה שעומדת חשופה מולם, חשפה חנה את הבושה האמיתית - "שמעו אחי ודודי, ומה אם בשביל שעמדתי בפני צדיקים ערומה בלא שום עבירה הרי אתם מתקנאים, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעלל בי?" או במילים שלנו מה נסגר עם סדר העדיפויות ההזוי שלכם?
הזעקה חלחלה לליבם ולמוחם והם נאלצו לפעול מהר. האחים דרשו שחנה לא תימסר לסתם הגמון, אלא למלך (המקומי) בכבודו ובעצמו. וכך, בלילה שאמור היה להיות הלילה הנורא בחייה, נכנסו אחיה יחד איתה לחדר השינה של המלך וחיסלו אותו. וכך חברותיי וחבריי, החל (לפי אחד המדרשים) מרד המכבים.
*מקורות הסיפור במדרש מעשה חנוכה ובמגילת תענית.
יהודית האמיצה
תנו לי לנחש, את מגילת יהודית לא למדתם לבגרות נכון? מעולה! מאחר וכולנו אוהבים להכיר מקורות חדשים ולתהות לגבי המידע שאותו בוחרים עבורנו, קבלו סיפור מרתק לתהות לגביו. ספר יהודית הוא מן הספרים שבחרו להשמיט מהקורפוס היהודי ולכן ממוקם אי שם בספריית "הספרים החיצוניים".
נתמקם בנינוחות בימי הבית הראשון, במערכה הגדולה של ירושלים מול נבכודנצר (שדווקא את שמו כולנו זוכרים). לפי ספר יהודית, הולופרנס, שר צבאו של נבוכדנצר נשלח למסע כיבושים ארוך בסביבתנו, כנראה בדרכו לירושלים. בדרכו הוא עוצר בעיר בתוליה ומטיל עליה מצור. אנשי העיר התייאשו וביקשו להכנע בפני הולפרנס. דווקא אז, ברגעי שפל אלו, אני מכירים את הגיבורה הראשית יהודית (שאיך לא מתוארת כאלמנה יפיפייה, עשירה ובת למשפחת כהנים). לעומת בני העיר, יהודית מחליטה לקחת את גורל העיר בידייה. היא יוצאת אל מחנה הולפרנס ובזכות תושייתה מצליחה לשכנע את אנשי מחנה האוייב שהגיעה כדי לבקש את חסותם. יהודית מגישה להולופרנס לביבות מלוחות מידי, ומשקה אותו ביין שעוזר להרוות את צמאונו מן המליחות (על מים, יין ובירה בעת העתיקה בפוסט נפרד), אבל גם מרדים אותו די מהר. החבר'ה משאירים אותם לבד ויהודית מנצלת את ההזדמנות להסיר את ראשו (כן כן אשכרה להוריד לו את הראש), מסתירה אותו בדרכה החוצה וחוזרת לבתוליה כמנצחת עם ראש שר הצבא של האוייב בתרמילה. בשעות הבוקר כשגילו חייליו של הולפרנס את שקרה, נבהלו וברחו הרחק, בתוליה ניצלה! הידד!
שואלים מה הקשר בין יהודית לבין חנוכה? אמנם הספר נמחק מארון הספרים שלו, אך הסיפור השתחל לסיפורי חנוכה דרך "מדרש מעשה יהודית", שם הפך נבוכדנצר לאנטיוכוס.
שושנה שבבו
שושנה שבבו נולדה בזכרון יעקב, באוקטובר 1910, הייתה סופרת ארץ ישראלית, בת למשפחה ספרדית שמקורה בצפת. כבר בצעירותה החלה לפרסם סיפורים קצרים בכתבי עת ספרותיים, בנושאים שלא הרבו לעסוק בהם באותם ימים. בהקדימה את זמנה, כתבה שבבו על תמורות במעמדה של בת המזרח ובחוויותיה של אישה צעירה שעוברת הטרדות מיניות.
ספרה הראשון, "מריה", אותו החלה לכתוב כאמור בהיותה בת 16, הוא רומן מחיי הנזירות בארץ המספר על אהבה אסורה והריון מחוץ לנישואין. הרומן מבוסס על סיפורה האמיתי של נערה ערביה נוצרייה שהרתה מחוץ לנישואין. רומן הביכורים של שבבו לא התאים לרוח התקופה מבחינת נושאו, וספג ביקורת קשה. גם ספרה "אהבה בצפת" עוסק באהבה הפורצת גדרות. הרומן מספר על בתו של רב הקהילה הספרדית בצפת היוצאת נגד המסורת ובוחרת באהוב לבה על פני החתן שיועד לה על ידי אביה.
לאחר פרסום הרומן "אהבה בצפת" ועד ליום מותה, כעבור חמישים שנה, לא כתבה עוד. הסיבות לכך אינן ברורות. בתה רומזת שייתכן והדבר קשור לדיכאון שתקף אותה לאחר מות תינוקה בלידתו, או עצם הכניסה לעול חיי הנישואין. היא עצמה רמזה כאילו קשיי היום-יום גרמו לכך וכתבה:
שושנה שבבו הסופרת מתה! ישנה הגב' כרסנתי.
יצירותיה של שבבו לא זכו להוקרה על ידי הממסד הספרותי של אותה תקופה וכנראה נדחו מסיבות חברתיות ופוליטיות שלא היו קשורות לערכן הספרותי. ממרחק שנים ברור שהספרות העברית שכחה אותה. למרות היותה במשמרת החלוצות של הספרות העברית, מקומה נפקד.
*(נכתב על ידי שירן אורלב בעמוד הפייסבוק "גיבורות")
חנה צ'יזיק
"מהטיפוסים החלוציים הדגולים של 'המין החלש' אזור גבורה ועוז רוח," כתב עליה דוד בן גוריון לאחר לכתה.
חנה צ'יזיק עלתה ארצה בתחילת המאה ה-20, למדה אמנות בבצלאל ולבסוף החליטה לממש עצמה בחקלאות והתקבלה להכשרה חקלאית בחוות העלמות בכנרת של חנה מייזל. חוות העלמות בכנרת נועדה לתת מענה לחלוצות רבות שהרגישו שהן נדחקות הצידה. בעוד הגברים יוצאים לעבוד בשדה, הן נשארות או מושארות לדאוג לעבודות הבית. בחווה הן הוכשרו בעבודת האדמה, מתוך התפישה שמשק יכול לשרוד טוב יותר אם הנשים יוכשרו במשימות חקלאיות, וזה יקנה להן עצמאות ויכולת השתלבות, וייצור גם חברה שוויונית.
חנה צ'יזיק העתיקה את הרעיון הזה לתל אביב של שנות ה-20' והקימה את "משק הפועלות צפון" ב-1920 מתוך הבנת הצורך בהשכלתן וחינוכן של נשים צעירות בארץ חדשה. היא ניהלה אותו במשך עשרים שנה, כמעט עד יום מותה. החלוצות שאותן חינכה למדו להתקיים מעמל כפיהן, ועבדו בגן הירק במשתלה, בלול וברפת והיו מוכרות לציבור את היבול. בעת הקמתו היה "משק פועלות צפון" רחב ידיים והשתרע על שטח גדול של עשרות דונמים. צ'יזיק (ונשים נוספות) הכירו בחשיבות ההשכלה וההכשרה המקצועית כמפתח לשחרור נשים, פיתוח עצמאותן הכלכלית ותרומתן להקמת המדינה.
ב-19 בדצמבר 1951 נפטרה בבית חולים בלינסון חנה צ'יזיק מייסדת ומנהלת המשק והיא בת 62. הלוויתה נערכה בגשם שוטף. ארונה עטוף זרי פרחים וירק הונח באולם "משק הפועלות" בצפון תל אביב. מאות עברו על פני הארון.
אגב, אחותה שרה צ'יזיק הייתה אחת מלוחמי ולחומות תל חי ונפלה בקרב.
אסיים בברכות חג בנות שמח! שתמיד נראה את האור שבנו זורח, שנמצא את הכח להדליק את האור של אחיותינו כשהוא כבה או מתעייף. שנדע להמנע ממטלות קשות גם לא בראש חודש. ושתמיד תמיד נדע לפרגן אחת לשניה ולהקיף את עצמנו בנשים מפרגנות
לא צריך לחכות לחג הבנות כדי לצאת ולשמוע על נשים מעוררות השראה, מוזמנות להצטרף
לסיור (על) נשים ביפו, סיור (על) נשים בתל אביב או סיור (על) נשים במרכז ירושלים. השראה מובטחת!
רשימת שירים לחג (רשימה פעילה)
Comments