כמדי שבוע יצאתי לשוטט, לנשום ולהתעדכן בעמק המצלבה הקרוב לביתי וזה פשוט נפלא. אגדות, מכשפות ופריחה נפלאה מילאו את העמק ואת נפשי - נרקיסים ריחניים משכרים, כרכומי חורף מפתיעים, דודאים נדירים וירקת החמור שמסרבת לירוק. מרימי המבט יבחינו בעצי השקד שמתחילים לפרוח ומשפילי המבט יבחינו דווקא בלופית שמסתווה בירוק ירוק שהאדמה מתמלאה בו לאחרונה. מומלץ!
נרקיס מצוי
האהבה המוחלטת לנרקיס והזיהוי המיידי של כולם (אפליו אלו שמזהים רק נרקיס וכלנית) מרשים ודי מובן. זהו פרח יפיפיה עם ריח משכר שאין כמותו. הפרח ניצב זקוף, גאה ומזמין אותנו להזכר בסיפור שלמדנו אי אז בגן כששמענו על הנרקיס לראשונה. סיפרו לנו אז על נרקיסוס, הנער היפה והיהיר שנענש על ידי האלה נמסיס באהבתו האינסופית לעצמו. הסיפור מסתיים בכך שנרקיסוס רואה את בבואתו משתקפת במימי הביצה ומרב אהבה הוא לא מצליח להסיר את עיניו מעצמו עד שמת בצמא וברעב. במקום אליו נפלה גופתו צמח הנרקיס לזכרו וללמדנו צניעות מהי. את הלקח המתבקש שלמדתי בגן ("לא לתפוס תחת") הגדילו חכמנו כשסיפרו על שמעון הצדיק שהבין את הסכנה בתלתלים המפתים והעדיף להתנזר ולמנף את "הסכנה" לאהבת האל ועבודתו. אולי איפשהו שם עם הנרקיס והנחליאלי למדתי ללמוד מהטבע על גם עצמי ועל העולם ועל בני האדם. היום אני יכולה לבחור לעצמי את הסיפורים ואיכשהו אני מוצאת את עצמי נמשכת למיסטיקה, רפואה, אגדות וכוחות עצומים שהיו ידועים למעטות והולכים ונעלמים מעולמנו (יש שיאמרו בציד מכשפות).
אגב, בתרבויות אחרות ברחבי העולם לא נעלם הנרקיס מהתודעה והוא מלמד על ערכים אחרים ומעניינים. בסין, הנרקיס מגלם הכרת תודה ואת תחילתה של השנה החדשה, במצריים את היופי ובגרמניה אהבה. בנצרות מסמל הנרקיס אהבה שמימית ובבתי קברות באירופה נמצא אותו מסמל את המוות בטרם עת.
דודא רפואי הדודאים מפורסמים ברחבי האגם התיכון ואירופה ביכולתם לעורר אהבה אבל גם שגעון למי שלא נזהר בעקירתו. בתנ"ך נזכרו כסגולה לפריון ולעסקי האהבה ומוכרים לנו בעיקר מסיפורן של האחיות רחל ולאה וגם בהופעתו בסצנה רומנטית ארוטית משהו בשיר השירים. במשך שנים היה הצמח על חלקיו השונים בשימוש וכנראה שגם היום במקומות מסויימים. ריחו של הפרי, הזרעים, הפירות, העלים וכן השורש (שמגיע לאורך שני מטרים!!), כולם שימשו לרפואות ולכל אחד סגולותיו. כיוון שהצמח היה סופר פופולרי (אפשר אפילו למצוא עדויות לנשים בירושלים שנהגו להשתמש בו עד לאחרונה יחסית) וגם מסוכן ועשוי לגרום לשגעון, נכתבו הוראות הפעלה לעקירת הצמח כבר לפני מאות שנים. לפי תאופרסטוס (בוטנאי יווני קדום,287 -371 לפנה"ס) הטקס כולל "מישהו שצריך לצייר שלושה מעגלים מסביב לדודא עם חרב, ולחתוך אותו כאשר פניו מערבה ובעת החיתוך של הפיסה השנייה הוא חייב לרקוד סביב הצמח ולומר דברים רבים ככל האפשר אודות מסתרי האהבה". באגדות מאוחרות יותר נמצא עדויות בהן נראה כלב שחור קשור לצמח דודאים וציור שורשי הצמח בדמות אדם. האמונה הייתה שעל מנת שהאדם שעוקר את הצמח לא ישתגע, יש לחפור סביבו ולחתוך את שורשיו מלבד אחד. באמצע הלילה יש לקשור כלב שחור לצמח ולעזוב את המקום. כאשר הכלב רץ אחרי בעליו הצמח נעקר וכך נכנס השגעון בכלב והאדם מרוויח את הצמח.
על הסכנה בעקירת הדודא ניתן ללמוד גם משמותיו הערביים - "תפוח השטן", "תפוח השגעון" ו"אשכי השד" - הרבה שמות שמאותתים לנו לא להתקרב. חשוב לדעת שכמו כל צמחי המרפא, במינונים ובשימושים הלא נכונים זהו צמח רעיל שעשוי לפגוע בנו, לכן, אלא אם את מכשפה מוסמכת כמובן, לא מומלץ לנסות לאכול את הצמח או להכין ממנו שיקויים.
להרחבה כדאי לרכוש מהר מהר את הספר המרתק "צמחים שדים ונפלאות" של אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב שמרחיבים עוד ועוד ועוד או להציץ כאן ולהתלהב עד מאוד ואז לרכוש אותו.
כרכום חורפי הכרכום הקטנטן והיפיפה שמקשט את עמק המצלבה הוא הכרכום החורפי וגם הוא שיחק תפקידים רבים וסופרו עליו אגדות רבות החל משלמה המלך וכלה במכשפות מסוכנות.ההשם כרכום מגיע דווקא מהמילה הפרסית צהוב, כנראה כיוון שיצרו ממנו את הצבע הצהוב (תארו לעצמכם כמה פרחים כדי לצבוע צעיף אחד יאללללה).
את הכרכום בדרך כלל מכירים בגלל התבלין היוקרתי, זעפרן, המפיקים מהכרכום התרבותי בעל הצלקת האדומה. גם הוא, כמו חברנו לעיל שיחק תפקיד משמעותי בסיפורי אהבה וטיפולים במחלות שונות ביניהן מחלות עיניים.
בספר "צמחים שדים ונפלאות" אפשר לקרוא עדויות על כך שבימי הביניים גידלו נזירות במערב אירופה כרכום תרבותי בגינות, אכלו ממנו כמויות נדיבות וכתוצאה מכך נכנסו לטרנס של אקסטזה דתית. ישנן עדויות כי שתיית משקה העשוי מהכרכום יכול לגרום לראיית העתיד, מרגש ומפחיד אין ספק. אגב אפילו בתלמוד הבבלי ניתן למצוא את המילים מכשפות וכרכום באותה השורה וכמובן הוראות הפעלה לפעולה נגד המכשפות המסוכנות כה.
מחקרים מודרניים של הצמח מגלים שלכרכום השפעות מעוררות הזיות וכי אכילה של כמות מסוימת עלולה לגרום לחזיונות ולכניסה למצב היפנוטי. לא מומלץ לשימוש בקרב פשוטי העם...
אם אנחנו ב"ראש" של כישופים בפוסט הזה, הלופית המצויה שדי פופולרית בעמק (אני מצפה בקוצר רוח לאחותה הגדולה) מוכרת גם כ"מנורת השמן של המכשפה". הפקעת דומה לנר חרס ויש הרואים בתפרחת מעין פתילה. גם במקרה הזה, כמו כל צמחי המכשפות שהכרנו עד כה, הפקעת רעילה.
לצאת לסיבוב בעמק מזכיר לי שאני חלק ממשהו גדול ממני. אני חלק מבריאה שמשתנה מידי יום, שינוי לגיטימי ויפה. אני חלק מהסיפור של המקום ושל האדמה עליה אני צועדת ושוכבת לנשום. אני חלק מהפולקלור כן בעודי מהרהרת על הג'ינים, המכשפות, החרדות, הערכים והנורמות שהתקבעו ומשתנים בהדרגה על אותם הסלעים בדיוק. אני מתנחמת שאפילו העצים היציבים ביותר משילים עליהם ולא מתביישים בכך ובטח שלא רואים בכך חולשה אלא הזדמנות להתחדשות וצמיחה, לפעמים הם פוריים ולפעמים צוברים כוחות, לפעמים מוגנים ולפעמים בסכנה. אני חלק מסיפור כך כך יפה ומפתיע וזה מנחם אותי מאוד.
אז אם כבר הגעתם לירושלים בעונה זו כדי לבקר את העיר העתיקה ולהתרגש משלל האורות בגן הבוטני או מקישוטי חג המולד בעיר העתיקה או בימקא, קפצו גם לעמק המצלבה לפיקניק ואוויר לנשימה. טבעי עירוני זה שווה!
להרחבות והעמקה
コメント