החוויה הראשונית שלי מהטבע היא בטיול הערב היומי עם אבא שלי וג'י הכלב שלנו במטעים שליד הבית. עדיין לא זיהיתי מה אני רואה. המטעים והשדות היו מקום שקט, חשוך ומאוורר. בהתאם לעונה, האדמה הייתה הופכת לסולייה נוספת של הנעל או לשכבה נוספת של כפות הרגליים.
יש גם את היום ההוא ששוטטתי בקיבוץ ובפעם הראשונה הבנתי ממש איך פרח הרימון האדום והמלכותי הופך לפרי לאט, בהתמדה ובלי שום מאמץ ניכר לעין. ריגשה אותי המחשבה שלפרח היפיפה הזה יש זמן כל כך קצר בעולם הזה ובכל זאת הוא לא מפספס את זכותו לקיום משמעותי ונוכחות מלאה ומהפנטת. נדהמתי מההשתנות, ההתמלאות, ההתקשחות של הפרח בהופכו לפרי. אין מוחשי מזה כדי להבין את מעגל החיים.
בפעם הראשונה שקפצתי למעיין קפוא במדבר הייתי בשוק. אני זוכרת את הצמרמורת בגוף כששמעתי את צלילי המים ומסביבי מדבר והתחלתי לפקפק בחוש השמיעה שלי ולדמיין שהליכה של יום שלם במדבר טישטשה אותי משהו. הגילוי של עין עקב היממה אותי והפכה לציון דרך בחיי.
במדבר עצמו התאהבתי כבר בגיל 16 לגמרי במקרה. בטיול שנתי של כיתה יא' כשברחתי לעשן ובמקרה התגלו בפני שמים עמוסי כוכבים. מעולם לא חווית שמיים עצומים כל כך. הרגשתי שאני טובעת בים של כוכבים ושאני לא מצליחה למצוא שום נקודה ממשית לאחוז בה. ככה הרגיש חוסר גבולות אמיתי - אינסוף. הטיול ביום למחרת בקניון האדום החתים את המעטפה על האהבה ביני לבין הנגב הישראלי המגוון והמרגש.
אני זוכרת את הניקבה הראשונה שזחלתי לתוכה. זה היה ליד עין לבן וקרה לגמרי במקרה. עוד לא הכרתי את המושג "ניקבה" ולשמחתי, גם לא היה לי יותר מידי שכל. חיפשנו מקום שקט לשבת לצדו כשגילינו את "המערה". הכניסה פנימה ריגשה אותנו והרגשנו כמו בסיפור בלשים. ככל שנכנסנו יותר, היה עוד ועוד לאן להכנס. חללים על חללים על חללים חשוכים לגמרי וצוננים. לקח לי עוד כמה שנים לגלות את סיפורן של הנקבות והמעניינות פה בארץ. השפתיים התייבשו כשהבנתי את הצורך הממשי במים של מי שחצב אותן וגם הוכרת תודה על בקבוק המים שיש לי בתיק.
בלי להתכוון גיליתי שהטבע מכיל את כל האלמנטים של אושר - פשטות מורכבת, מרחב, שקט, צבע, רחשי חיים, השתנות והזדמנות לעצור, להתבונן ולנשום. בטווחי מרחק קצרים מצאתי מדבריות שקטות ועצומות, את הים התיכון על גווניו, עצי חורש ויערות ואף מעיינות צלולים וטהורים.
אפשר לצאת לחצי שעה ואפשר לטייל שעות ארוכות ואף ימים. אפשר לרבוץ ואפשר ללכת. אפשר ירוק ומוצל ואפשר חמישים גוונים של חום. אפשר ים ואפשר מעין. יש פארקים לאומיים ושמורות טבע נוחות ומסודרות, יש אתרי קמפינג שמגנים על חיות הבר ומספקים לנו שירותים ומים זורמים, יש סימוני שבילים המסייעים לנו להתמצא ולהסתדר. בקיצור פה בארץ יש כל כך הרבה טעמים של טבע ואינסוף סיבות אנושיות ששווה לעזוב בזכותן את המזגן ולצאת להתאהב בטבע של הארץ!
באהבה ובידידות,
אסיה
Comentarios